חמאם אל באשה

חמאם אל באשה

הבלן האחרון


"מכל הערים שלחוף הסורי, מאנטיוכיה ועד עזה, אין עיר שדברי ימיה מלאים מאורעות רבים כל כך כעכו, ואין עיר כמותה שהשפעתה הישירה על גורלה של כל הארץ הייתה גדולה כל כך"
(לורנס אוליפנט, 1882)

 

"חמאם אל-באשה" נבנה בסוף המאה ה- 18 ע"י ג'זאר פחה, מושל עכו, בהתחלה נקרא "חמאם אל-ג'דיד" (החמאם החדש) אך לאחר מכן שונה שמו ל-"חמאם אל-באשה" (חמאם הפחה), לכבודו של אלגז'אר.
בניית החמאם הייתה חלק מהפיכתה של עכו בתקופה העות'ומנית, בעיקר ע"י אלגז'אר פחה,  מכפר דייגים קטן לעיר נמל שבה מתנהלת תנועה ערה ושוקקת של מסחר ובנייה. בתקופת שלטונו פעל אלגז'אר לקידום העיר בתחומים רבים ושונים. בין מפעליו ניתן למנות את בניית אמת המים שהוליכה את מי המעיינות לעיר, הקמת שובר הגלים לעגינה בטוחה בנמל והקמת מבנים חשובים דוגמת חאן אל עומדאן, המסגד הגדול של עכו, ארמונו המפואר, וכמובן החמאם.
 

 

 

בחמאם שלושה חלקים עיקריים:

 

חדר ההלבשה של הקיץ - זהו האולם הראשון אליו תיכנסו מהחצר. שם היו באי החמאם מתפשטים, משאירים את בגדיהם, מתעטפים במגבות המיוחדות, נועלים את כפכפי החמאם ונכנסים לחדרי הטיפולים והאדים. לאחר הרחצה והטיפולים השונים, היו שבים אליו למנוחה והתרגעות.

 

ארבעת חדרי הביניים, שנמצאים בין החדר הקר לחדר החם - החדרים הפושרים, שימשו לטיפולים ופעילויות שונות. החל מטיפולים קוסמטיים, ריפוי ועיסוי ועד ולמסיבות רווקים רווקות והכנת היולדת לקראת הלידה.

 

החדר החם - החדר האחרון הינו עיקרו של החמאם – חדר האדים. החדר כלל בריכה חמה ומרחץ אדים, כולל קרצוף, סיבון ועיסוי הגוף והנשמה. החדרים הקטנים שסביב הבמה המרכזית שימשו לטיפולים פרטיים בעשירים ובמיוחסים.

 

במשך כמאה וחמישים שנה, מיום הקמתו ועד למלחמת העצמאות ב-1948, תפקד החמאם כבית מרחץ פעיל. בנוסף לתפקידו הדתי, למלא את מצוות הטוהרה לפני התפילה, מילא החמאם חלק נכבד כמעט בכל תחומי החיים בעיר העות'מנית. הוא שימש מקום למפגשים חברתיים, למנוחה בילוי וחגיגות, היה מקום משכנם של הרופאים והגלבים ושימש כ"בית פינוקים" לעשירי העיר. בקיצור, היה זה המקום בו מתרחשים הדברים ובו משוחחים על המאורעות האחרונים - מאורעות היסטוריים חשובים כמו גם מאורעות שהם בגדר רכילות בלבד.
 

 

חוויית הבלן האחרון

חוויית הבלן האחרון מייצגת גישה חדשנית להצגת פרק בהיסטוריה של עכו -  התקופה העות'מנית.
במקום מוזיאון אתנוגרפי או היסטורי בחרנו להציג פרקים מהתקופה בדרך סיפורית – להפיח חיים בחמאם ולשתף את המבקר בסיפורים שנשמעו בין קירותיו של "המוסד".

 

יצרנו סיפור מסגרת, המבוסס על דמויות פיקטיביות ועל שושלת בלנים בדיונית, שכביכול שימשו כמפעילי החמאם מיום חנוכתו עד למועד סגירתו. מפגש דמיוני בין חמשת דורות הבלנים נערך לעיני המבקר ומהווה "הזדמנות נדירה וחד פעמית" לחשוף את הסיפורים והרכילות שנשמעה בין קירות החמאם, או אם תרצו, "ההיסטוריה של עכו בתקופה העות'מנית", מבעד לעיניהם של משפחת עוואד, בה עבר תפקיד הבלן הראשי של החמאם "אל-באשה" מאב לבן, במשך דורות.
 


החוויה בנויה מאלמנטים ויזואליים, סטטיים ודינמיים ופסקול המשלב את הווי החמאם בסיפורי עכו. האיורים, פרי עטה של הציירת טניה סלוצקי, מתארים את עכו בתקופה העות'מנית - חיי היום יום, האירועים ההיסטוריים והווי החמאם. הדמויות המפוסלות המוצבות בחדרים השונים מתארות את הפעילויות האופייניות לחמאם, הבלנים שעסקו במלאכות השונות והאנשים שהתרחצו ושהו בו. שיאה של החוויה בחדר החם. המבקרים נכנסים לחדר אפוף אדים "ופוגשים" את הבלן האחרון בפעולה. חאג' באשיר מקרצף, מעסה, חובט ומסבן את לקוחותיו, תוך שהוא לא חדל מלספר, לרכל ולהסביר למאזיניו (קהל המבקרים של ימינו), איך פועל חמאם, מה תפקידו בחיי הקהילה, וכל זאת על רקע האירועים ההיסטוריים שעברו על עכו באותם הימים.

 

המבנה האדריכלי והחללים המרשימים של החמאם מודגשים על ידינו בתאורה דרמטית והופכים לחלק אינטגרלי מהסיפור ומההיסטוריה.
אנחנו מזמינים אתכם להצטרף אלינו לביקור בחמאם כפי שהיה בתקופה שפעל, לפגוש את האנשים שעיצבו את דמותו - הבלנים והבליינים, לשמוע מפיהם את תולדותיה של עכו בתקופת הזוהר העות'מנית.

 

החוויה מופעלת ב–8 שפות: עברית, ערבית, אנגלית, גרמנית, צרפתית, ספרדית, איטלקית ורוסית. המבקר מקבל נגן אלקטרוני בשפה המבוקשת על ידו, ולשם כך עליו להשאיר תעודה מזהה אותה יקבל בתום הביקור.
 

 


בחזרה למעלה
למפת עכו העתיקהלמפת עכו העתיקה בגוגל

שעות פתיחה

קיץ
ימים א-ה, שבת וחג:
18:00-9:00
ימי שישי וערבי חג:
17:00-9:00

חורף
ימים א-ה שבת וחג:
17:00-9:00
ימי שישי וערבי חג:
16:00-9:00

 

*ניתן לרכוש כרטיסים בקופה הראשית שבגני הפסטיבל.

 

הקופה הראשית נסגרת שעה לפני סגירת האתר.